הסרט בנוי כמו התחקות אחר התנהגות הנפש. הוא מכיל אלמנט פנטסטי כמעט הכרחי, ובכך ברגעים הקשים ביותר, כמאין חסד, הוא מפליג למחוזות אחרים וחוזר אל קרבות היומיום. הוא נע בין מה שהחיים מזמנים לזוג סגל, לבין החומר ממנו עשויים הרהורים, תהיות, מחשבות. אנו נשלחים עם גברת סגל, ואולי בלעדיה, לעבר שני חיילים צרפתים ששוהים בשוחות המלחמה שנגמרה, אל ציידים רוסים שמתווכחים על קיומו של אלוהים, ואל עבר נערה צעירה שסוסה מסביר לה באופן חוזר ונשנה שאין לה עתיד בחווה השוממה והצחיחה שלהם. האם יש דמיון בינינו לבין הזרים לנו ביותר? האם סיפורם של אחרים יכול להשלים את הסיפור שלנו? ואולי קיימת נחמה בהינתן שכן? שאלות...

​

​

                                                                                                                      .זו חגיגה לאהבה לחיים ולקולנוע

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​